עולם הספר – ספרים טקסט ומידע בעידן הדיגיטלי – התפתחות הכתב העברי
הקדמה
ע"פ סימון סינג (1999, עמ' 288), ישנם שלושה סוגי כתב: כתבי סימנים מכילים מאות עד אלפי סימנים (כמו למשל הכתב הסיני המכיל כ5000 סימנים), כתבי הברות מכילים כ50-100 תווי הברות (למשל הכתב הלינארי B מכיל כ90 תווים) ואילו כתבים אלפביתיים מכילים כ20-40 תווים (למשל עברית 22 אותיות, ערבית 28 אותיות ורוסית 36 אותיות).
המעבר מכתב הסימנים לכתבים האלפביתיים הוא מהפכה תרבותית שאפשרה דמוקרטיזציה של הכתב. היא אפשרה להמוני העם הן לקרא והן לכתוב. היא אפשרה יצירת והפצת ידע מדעי. היא אפשרה להביע דעות רגשות ורעיונות ולהפיצם ברבים. אירוע זה הוא "קפיצת מדרגה" תרבותית ואירוע שכנראה חשוב יותר ממהפכת הדפוס והן ממהפכת המחשוב והתקשוב של ימינו, מכיוון שהוא אפשר בשלב מאוחר יותר את המהפכות הללו.
התפתחות הכתב העברי
הכתב האלפביתי הוא עכשיו בן כ3500 שנה. תחילה הופיע הכתב הפרוטו כנעני בסביבות המאה ה15 לפנה"ס. כתב זה, בגרסתו הפיניקית החל להופיע בסביבות שנת 1050 לפנה"ס אצל הפיניקים (הכנענים שישבו בצור וצידון בצפון א"י ואח"כ גם בקרתגו ובמקומות שונים בארצות הים התיכון). יש המשערים שהכתב הפניקי מקורו בסט הסימנים החד עיצוריים שנלקחו במקורם מההירוגליפים המצריים (כתב פרוטו סינאי). התפתחות הכתב האלפבתי הוא ייחודי לעמים השמיים המערביים (כנענית: עברית, פיניקית, מואבית, עמונית, ארמית) אבל אח"כ אומץ הכתב האלפביתי ע"י עמים לא שמיים כמו האירנים והיוונים (ודרך היוונים ליתר ארצות אירופה).
ע"פ נוה (1989), מהכתב הפיניקי הקדום בן 22 האותיות, שהתהווה בערך ב1050 לפנה"ס, הסתעפו הכתב העברי הקדום של תקופת בית ראשון (כתב רעץ או כתב דעץ בן ה22 אותיות) והכתב הארמי. מהכתב הארמי, שהתפשט לדרגת כתב בין לאומי במזרח הקדום, נוצר הכתב העברי המרובע, שהוא גרסת הדפוס של הכתב העברי של ימינו.
מהמאה העשירית לפנה"ס עד המאה הששית לפנה"ס כתבו בישראל ויהודה בכתב העברי הקדום. עם גלות בבל ושיבת ציון, החל עם ישראל להשתמש בארמית שהייתה גם השפה הרשמית של האימפריה הפרסית. מהמאה השנייה לפנה"ס ואילך, כתבו היהודים בכתב המרובע שהתפתח מהארמית, והצטמצם מאד השימוש בכתב העברי הקדום. בפעם האחרונה שכתב זה מופיע אצל היהודים הוא במטבעות בר כוכבא בשים 132-135 לפנה"ס ומאז הוא נעלם. יש לציין שהשומרונים משתמשים עדיין בכתב העברי העתיק, במיוחד לכתיבת ספרי התורה שלהם. יש לציין שישנן שפות המשתמשות בכתב העברי כמו היידיש והלדינו.
כיום רווחת ההשערה שרב סוגי האלפבית בעולם מקורם בכתב האלפביתי הקדום ביותר הוא הכתב הפרוטו סינאי. כיצד התפשט הכתב האלפביתי? בצורות שונות החל מכיבוש צבאי, דרך כיבוש או השפעה תרבותית, דרך מסחר או הפצת דת או כתיבה באמצאות כתב ידוע המקובל על הצדדים (כמו האנגלית בימינו או הארמית במזרח הקדום). ההתפשטות הכתב הפיניקי לאירופה היא הידועה ביותר. הפיניקים השפיעו על היוונים הקדומים לאמץ את כתבם ודרך היוונים האטרוסקים והרומאים נוצרה הלטינית שהיא הבסיס לכתב האירופאי.
ספרים בעברית העוסקים בנושא הכתב העברי
אבן שושן א. (1961), לשון וכתב, ש. זאק, ירושלים
נוה י. (1979), אותיות ותולדותיהן, כתר, ירושלים.
נוה י. (1981) (עורך), מקראה על כתובות יהודיות, מאגנס, ירושלים.
נוה י. (1989), ראשית תולדותיו של האלפבית, מבוא לאפיגרפיה ופליאוגרפיה שמית-מערבית, מאגנס, ירושלים.
נוה י. (2003), על חרס וגומא – כתובות ארמיות ועבריות, מאגנס, ירושלים.
ירדני ע. (1991), ספר הכתב העברי, כרטא, ירושלים.
ירדני ע. (2000), אוסף תעודות ממדבר יהודה וחומר קרוב, האוניברסיטה העברית, המרכז לחקר תולדות ישראל, ירושלים.
ליפינר א. (תשמ"ט), חזון האותיות, תורת האידאות של האלפבית העברי, הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים.
ביבליוגרפיה
סינג ס. (1999), סודות ההצפנה, ידיעות אחרונות, ת"א.
ווביוגרפיה
כתב עברי עתיק של ימי בית ראשון